לב שבור

האם יש קשר בין “לב שבור” ובין הפרעות קצב והפרעות שונות בלב? חסידי הרפואה המשלימה-אלטרנטיבית יאמרו בוודאי שיש קשר: כל אירוע בלב עשוי להיות קשור למשבר נפשי, קרי, לב שנשבר. ומה אומרת על כך הרפואה הקונוונציונאלית?

רקע
התקף לב או בשמו המקצועי יותר “אוטם בשריר הלב” הוא מצב שבו יש חסימה בכלי דם שמוביל דם אל שריר הלב עצמו (עורק קורונארי / כלילי). כאשר אני מסביר לתלמידים בבית ספר יסודי מה זה התקף לב אני ממשיל את הלב למיכלית דלק. המיכלית יכולה להכיל טונות של דלק אולם אם במיכל הקטן שלה אין דלק, היא לא תוכל לזוז אפילו מטר. כך בדיוק הלב שלנו – ללא דם בשריר הלב, לא יעמדו לצידו של הלב כל המיליליטרים שהוא סוחב בקרבו. הוא לא יוכל לעבוד. התקף לב הוא מצב עם הסבר פיזיולוגי פשוט: משהו (שומנים, קריש וכו’) סותם את אחד הצינוריות הקטנות, העורקים הקורונאריים, שמובילים את הדם אל שריר הלב.

מחלת טקוצובו
מחלת טקוצובו שנקראת על שם החוקר היפני שגילה אותה, היא מחלת לב על רקע נפשי. מה הכוונה? אין כאן שום גורם פיזיולוגי נראה לעין. מה שקורה במחלה זה שמתח או סטרס או במקרים מסוימים “לב שבור”, גורמים למחלה לפרוץ. המחלה מתבטאת בהפרעות בקצב הלב והרחבה של החדר השמאלי. את המחלה מאבחנים כמובן בעקבות בדיקת א.ק.ג. (שינויים במקטע QT, T).
התסמינים מזכירים מאד את התסמינים של התקף הלב אולם בשינוי “קטן”: כל התסמינים יכולים להיעלם ברגע כלא היו. בהתקף לב, יש נזק משמעותי לשריר הלב ונזק זה נשאר, בדרך כלל, לכל החיים. במקרים נדירים בלבד מדובר על נזק שהוא בר תיקון חלקי. במצב של מחלת טקוצובו, הנקראת גם “סטרס קרדיומיופתיה” (פירוש מילולי: פגיעה בשריר הלב עקב סטרס), ניתן לראות תיקון מלא של פעילות הלב. על אף שניתן למצוא מדדים בבדיקות דם שמראים שמתרחש נזק כלשהו בשריר הלב (CPK למשל) הנזק הזה הוא כנראה קטן ומזערי.

גוף נפש
זוהי ממש מחלת גוף-נפש – מחלה שבה רואים במפורש את השפעת המצב הנפשי על המימד הפיזי. לא סתם המציא מי שהמציא את הביטוי “לב שבור”. כשהלב הרוחני-נפשי-אנרגטי שבור – גם הלב הפיזי עלול למצוא את עצמו באותה הסירה.

גורמי סיכון
כפי שעולה מהמחקר שפורסם ב The American Journal of Cardiology, גורמי סיכון יכולים להיות חיכוכים בבית ובמקום העבודה, לחץ ומתח תמידיים ובמקרים רבים (45%) הטריגר למחלה היה באמת “שברון לב”. מדובר בעזיבה או מוות של אדם קרוב או פגיעה חזקה באדם. מעניין לציין שהתופעה שכיחה יותר אצל נשים ובעיקר אצל נשים עם רקע של לחץ דם גבוה.

אז מה עושים?
“לא לוקחים ללב” (מה אתם אומרים: זה סתם ביטוי מוזר או שיש לו משמעות רפואית…?)