פסיכולוגיה או פסיכיאטריה?

רקע
הפסיכולוגיה היא שיטה לריפוי הנפש בה משתמשים בעיקר בדיבור. איך זה עובד? האדם ‘החולה’ מגיע אל הפסיכולוג עם דיכאון, למשל. הפסיכולוג משוחח איתו ומגיע איתו לגורמים שונים לדיכאון שלו. הוא מצליח לאחר כמה פגישות להסביר לאדם, איך לשלוט על הדיכאון שלו ואיך לא להיות מדוכא אלא שמח. הפסיכיאטריה לעומת זה, כלל לא מדברת עם האדם. הפסיכיאטריה מזהה את החומרים הכימיים שיכולים ליצור איזון או שינוי אצל אותו אדם וכך משנה את מצב רוחו. אותו אדם שנמצא בדיכאון, למשל, יקבל חומר כימי שמעכב את ספיגת הסרטונין בסינפסה ועל ידי כך משחרר אותו מדיכאון.

פסיכולוגיה – יתרונות
היתרונות של הפסיכולוגיה ברורים. אין התערבות כימית מסוכנת מלאה בתופעות לוואי. מוציאים את האדם מדיכאון אט אט וללא נזקים בדרך. נראה שהשינוי יותר עמוק ופחות שטחי. לא עוד חומר כימי שמשנים באופן מלאכותי במוח אלא שינוי אמיתי כימי במוח על ידי שינוי דפוסי התנהגות וחשיבה. בוודאי ששינוי כזה יכול להחזיק גם לאורך זמן רב יותר. אדם שיצא מהביצה, יכול לשמור על עצמו באמצעות הכלים שרחש. לעומתו אדם שיצא מהביצה תוך יומיים באמצעות תרופות שיצרו שינוי כימי במוח שלו – יהיה אבוד אם יישאר ללא התרופות שלו.

פסיכולוגיה – חסרונות
החיסרון הגדול ביותר, כך נראה, של הפסיכולוגיה הוא במשך הזמן בה לוקח לה לעבוד. האם אצל אדם שנמצא על סף תהום, נרשה לעצמנו לתת לו סדרה של 10 מפגשים פסיכולוגיים? הוא צריך עזרה עכשיו! אותו אדם, צריך עזרה דחופה ולא בטוח שיוכל להמתין גם יום ללא טיפול. אצל אותו אדם הטיפול הפסיכולוגי יהיה חסר משמעות – הוא יוביל אותו חזרה מפי תהום אולם בהזדמנות הראשונה שתהיה לאותו אדם, אולי בין טיפול לטיפול, הוא יהיה בסכנת מוות.

את יתרונות הפסיכיאטריה וחסרונותיה לא נראה לי שצריך להסביר. מהאמור לעיל עולה שפסיכיאטריה היא טיפול מהיר ויעיל בטווח הקצר אולם מלא סכנות, תופעות לוואי וגם מאבד יעילות כאשר הוא נפסק. הוא לא מקנה כלים למטופל להתמודד ללא הטיפול.

פסיכולוגיה או פסיכיאטריה?
מכל זה נראה שהתשובה תהיה פשוטה לשאלה זו – אם יש סיכון חיים נעדיף פסיכיאטריה ביחד עם הפסיכולוגיה. אם לא, נעדיף להתרחק מהפסיכיאטריה ולפנות לכיוונים אחרים. כל זה כשאנו מדברים על פסיכולוגיה ופסיכיאטריה אך ברצוני להרחיב מעט את הדיון ולנסות להכיל או לא להכיל את המסקנות על טיפולים נוספים.

טיפולים דמויי פסיכיאטריה
כבר הסברנו על טיפולים שיכולים להחליף את הפסיכיאטריה הקלאסית כמו שימוש ב צמחי מרפא או בתוספי תזונה. השימוש בתוספי תזונה כדוגמת 5-HTP, או בצמחי מרפא כדוגמת היפריקום, דומים מאד לשימוש בתרופות פסיכיאטריות בהבדל אחד – לאחרון יש תופעות לוואי רבות מאד. ל HTP – 5 ולהיפריקום יש תופעות לוואי מעטות אם בכלל ולכן היחס אליהן יהיה מעט שונה מאשר אל הפסיכיאטריה. אנחנו נשתמש בהם כדי לטפל בבעיות נפש מסוימות וכמובן שנתמוך במטופלים שונים בצמחי מרפא שונים שמחזקים באופן כללי את הגוף והנפש כמו בפורמולת צמחים שמכילה: ג’ינסנג קוראני, ג’ינקו בילובה ואסטרגלוס, או בפורמולת אוצרות הקיסר שמכילה פטריות מרפא יפניות. אין שום סיבה לא לעזור בעזרת הצד הכימי אם ניתן בקלות והוא לא גורם לתופעות לוואי.

דמויי פסיכולוגיה
בצד הפסיכולוגי של העבודה על הנפש ניתן לכלול דברים נוספים כמו: רפלקסולוגיה, הילינג, דיקור סיני, ועוד ועוד. כל אלה משפיעים טוב על הנפש אך חסרונותיהם כחסרונות הטיפול הפסיכולוגי – הם עובדים לאט. טיפול רפלקסולוגי אחד לא יוציא את האדם מהדיכאון וחייבים לשלב תמיכה כימית כדי שהאדם יתרפא לפני שייגרם לו נזק. אי אפשר לקחת את הסיכון בטיפול בבעיות נפשיות שהמטופל יתאבד.

האם יש נפש בגוף?
אנשי רפואה שונים מנסים לקשור את השאלה “טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי”, לשאלה האם יש נפש או לא. לטענתם, התומכים בטיפול הפסיכיאטרי יתמכו בו מכיוון שאין הם מאמינים בקיומה של הנפש. הנפש היא מושג אנושי, לדעתם, שמבטא אוסף של שינויים כימיים קטנים במוח ולפיכך חולה נפש הוא אדם שיש לו דפורמציות במוח ואדם שמח הוא אדם בעל איזונים כימיים אחרים. התומכים בטיפול הפסיכולוגי יאמרו שצריך לטפל בנפש על מנת שזו תשפיע על האיזונים הכימיים במוח. הנפש היא יישות רוחנית שיכולה להשפיע על המוח ואם לא נטפל בה אלא רק במוח, הבעייה לעולם לא תיפתר. כמו שעולה מהדברים הכתובים לעיל – אני מסכים חלקית עם הניתוח אלא שאני חושב שגם המאמינים בקיומה של הנפש (כמוני) לא יתביישו להיעזר בכימיה בכדי לעזור לגוף לשרוד – עד שהנפש תחלים ולא תגרור אותו למקומות מסוכנים.

לטיפול שלם בגוף ובנפש אתם מוזמנים ליצור קשר.