אבעבועות רוח

וריצלה זוסטר הוא הוירוס שגורם לאבעבועות רוח. לפני שיכחד מן העולם, רציתי לספר עליו, על מפגעיו ולסיום גם להספיד אותו קצרות.

אבעבועות רוח, המחלה הכל כך מוכרת שכל ילד עובר, הינה, כאמור, מחלה ויראלית, ולכן היא חסרת טיפול מבחינה קונוונציונאלית. לרפואה הקונוונציונאלית יש פיתרונות אנטי ויראליים אולם הן עלולים לגרום לתופעות לוואי קשות ומסוכנות.
אבעבועות היא מחלה שתוקפת, כמעט תמיד, פעם אחת בלבד. אדם שחלה, מפתח נוגדנים כנגד הוירוס והוירוס מושבת.
מאוחר יותר, בגילאים מבוגרים עלול לפרוץ הוירוס שנית בצורה של שלבקת חוגרת, דלקת עצבית שלה אחראי הוירוס המדוכא.
לא ברור מה בדיוק גורם לוירוס לחזור ולפרוץ, אך ברור שאנשים עם מערכת חיסון חלשה חשופים במיוחד לסיכון זה.

הטיפול הטבעי באבעבועות רוח יתמקד בחיזוק מערכת החיסון ובהפחתת הגרד וריפוי הפצעים.
מבחינת מערכת החיסון הטיפול יהיה דומה לטיפול במחלות אחרות. כשמחזקים את מערכת החיסון, אין כל כך הבדל כנגד מה מחזקים אותה. ברגע שיש יותר תאים של מערכת החיסון והם עובדים יותר טוב, מערכת החיסון מוכנה לעמוד יותר טוב כנגד כל אויב.
במקרה זה, בנוסף לפורמולת צמחים שיכולה לכלול אכינציאה אנגוסטיפוליה, פרופוליס, אונקריה, לפצ’ו ואסטרגלוס כדאי מאד להשתמש בשני דברים נוספים:
1. אבץ – מחזק את מערכת החיסון. קשור כנראה לתאי הזיכרון של מערכת החיסון (כך שכנראה שמי שחולה פעם נוספת באבעבועות סובל ממחסור באבץ) ובנוסף, דרוש לפעילויות אנזימטיות שונות, בין השאר לאנזים שבונה את העור ועוזר על ידי כך בריפוי הפצעים. על האבץ מיד נוסיף.
2. ויטמין C – בניית הקולגן לצורך ריפוי הפצע בלתי אפשרית ללא ויטמין C, ובעזרת תוספת ויטמין C תתרחש ביתר קלות. זאת בנוסף לחשיבות הרבה שיש לויטמין C בחיזוק מערכת החיסון, למשל בתהליך הדרוש ליצירת “נוזל החיסול” (H2O2) של המקרופאג’ים, חיילי מערכת החיסון.

הטיפול החיצוני יכול לכלול שימוש באלוורה, עדיף אמיתית מהגינה (אין לכם?), ובתכשיר נוסף שמכיל אבץ ולוונדר.
האלוורה והלוונדר מרגיעים מאד את העור ומסייעים לו להתרפא והאבץ, בשימוש חיצוני, מסייע גם הוא לפצעים להתרפא. הוא נזכר כשימוש חיצוני בפפירוסים העתיקים של מצריים כבר מלפני כ – 4000 שנים.

ולסיום, הספד לוירוס וריצלה זוסטר – נכתב בשנת 2075 / מכתב גלוי למשרד הבריאות

אין לי הרבה דברים טובים לומר על וריצלה זוסטר. בסך הכל הוא גרם רק צרות בעולם. מעולם לא ראיתי אותו עושה מעשה טוב. למרות זאת, הורים רדפו אחריו כמו אחרי זהב. כאשר היה מופיע בשכונה, היו האמהות שולחות את ילדיהן לשחק ולהיות בקרבתו. אולי על ידי כך יגיע הוירוס אל ביתן. והרי מי לא רצה אז אורחים כמוהו (1980).
היום זה השתנה. מאז אותו חיסון של משרד הבריאות כנגד וריצלה, נכחד הוירוס לגמרי. או כמעט לגמרי יהיה יותר נכון לומר.
זה התחיל ב”פה ושם” אנשים שהתחילו לחסן (1995). אולי היה זה כדי לחסוך ימי עבודה, אולי מתוך רחמים על ילדם כדי שלא יפגוש את הוירוס “הנורא” ואולי בגלל שתי הסיבות גם יחד. בהמשך, חיסנו יותר ויותר עד שהמצב נהיה אבסורדי. מי שלא התחסן, לקח על עצמו סיכון כבד. וריצלה כבר לא היה מגיע לעיתים קרובות, כבר לא היה ניתן כמעט לפגוש אותו והסיכוי להדבקה ירד פלאים (2011). כשלא נדבקים בגיל צעיר יכול להגיע הוירוס ולתקוף בגיל מבוגר. אז הוא לא מגיע לביקור נימוסים. אז זה כבר נהיה מסוכן ולא נעים בכלל. לכן לא נותרה ברירה אלא לחסן את כולם כדי שלא ידבקו בגיל מבוגר (2015).
כל זה היה יכול להיות עוד בסדר, אך הבעיה היא שהחיסון נמצא כלא יעיל כמו הוירוס עצמו ואנשים מצאו עצמם נדבקים בוירוס בגיל מבוגר (2075).
הפסדנו חבר טוב. מרושע אך חסר שרירים. קבלנו במקומו וירוס אלים שלא חס על זקנים וזקנות.
יהי זכרו ברוך!

לשאלות נוספות, יעוץ והתאמה אישית של צמחי מרפא ותוספי תזונה – אתם מוזמנים לפנות אלינו.