הומיאופתיה א

הומיאופתיה חלק א – למה דומה המחלה שלי?
ההומיאופתיה הומצאה לפני כ 200 שנים על ידי ד”ר האנמן בגרמניה. ד”ר האנמן טען שאם רוצים לטפל באדם צריך להסתכל על הסימפטומים של המחלה שלו ולראות מה יוצר סימפטומים דומים. לפיכך, החוק הראשון בהבנת ההומיאופתיה הוא “דומה בדומה ירפא”. כלומר, מה שדומה למחלה עצמה, הוא זה שירפא אותה.
הדוגמא הקלאסית שהומאופתים אוהבים להשתמש בה היא דוגמת הבצל. כשיש לאדם אלרגיה שמתבטאת בעיניים דומעות ואף מנוזל, משתמשים ההמאופתים בבצל. בעת חיתוך בצל, מופיעים אצל אדם בריא (!) הסימפטומים האלו. לכן, יתאים בצל לאדם חולה עם סמפטומים דומים.
תיאוריה זאת אינה עומדת במבחן ההגיון הפשוט ומאז פיתוח ההומיאופתיה, מתאמצים ההומאופתים ליישב את התיאוריה עם השכל הישר.
אך למרות שזה נשמע לא טוב, ישנן דוגמאות רבות שמקובלות גם על הרפואה הקונוונציונאלית שבהן אנו משתמשים בדברים שדומים מאד למחלה על מנת לנטרל את המחלה:

1. אימונותרפיה – כאשר יש לאדם אלרגיה, בנוסף לטיפולים והתרופות השונות שנועדו להוריד את חומרת הסימפטומים, ישנו טיפול שנועד לפתור את הבעייה. הטיפול, אימונותרפיה, נועד “ללמד מחדש” את מערכת החיסון כנגד מי יש לפעול ובקיצור מיהו האוייב ומיהו האוהב…
בשיטה זו, מכניסים לגוף (בזריקות תת עוריות או באמצעות ספיגה תת-לשונית) גורמים אלרגניים. אדם שרגיש לפירות הדר, יקבל פירות הדר. המינון יתחיל ממינון זעיר ועם “לימוד המערכת” יעלה המינון בהדרגה עד שלאחר שלוש שנים, בסיום התהליך, כאשר יקבל האדם פירות הדר, לא תהיה שום תגובה אלרגית. בשיטה זו, יוצר המחלה הוא המרפא ממש.

2. הסינים האמינו שבעזרת הסחוס של העופות (ובעלי חיים אחרים) ניתן לרפא סחוס של בני אדם. שנים מאוחר יותר התגלה שבסחוס שלנו, כמו בסחוס של בעלי חיים ישנם שני מרכיבים חשובים מאד: גלוקוזאמין וכונדראיטין (glucosamine & chondroitin). בעת שחיקת סחוס, כך מתברר, יכולים לעזור שני חומרים אלו בבנייה של סחוס חדש. גם כאן האיבר הנגוע – הוא הוא המרפא לבעייה.

3. פוסט-טראומה – אדם שחווה טראומה ומסרב ולהתגבר עליה, ישכנעו אותו אנשי המקצוע לחזור בעדינות ובצורה מבוקרת אל הטראומה שלו, אם על ידי דיבור עליה, אם על ידי חזרה למקום הפיזי בו התרחשה הטראומה (בזמן שיתאים לכך) ואם על ידי דרכים אחרות כגון: כתיבה, ציור, פיסול וכל דרך אחרת. גם כאן הדרך היחידה לצאת מהטראומה היא באמצעות הטראומה עצמה.

4. transcutaneous electrical nerve stimulation, TENS – בשיטה זו מגרים עצבים באיזור כואב על מנת להרגיע את הכאב. הדבר שגרם לכאב (עצב מגורה) גורם להקלה בכאב. עצבים סנסוריים (תחושתיים) שמעבירים מידע לגבי מגע וטמפרטורה, מקבלים את הגירוי החשמלי ומעבירים את המידע לכיוון חוט השדרה והמוח. בדרך, הם נפגשים בעצבים הסנסוריים שמעבירים את הכאב. במפגש בין שני סוגי העצבים נפסק הכאב. כנראה, השדר של העצבים הסנסוריים שגורו על ידי ה TENS, חזק מתחושת הכאב. כך או כך, הכאב, שנוצר בעקבות גירוי עצבי, נפסק בגלל גירוי עצבי.
אלה הם רק כמה דוגמאות מעטות מתוך דוגמאות רבות לריפוי של דומה בדומה. הבעייה הבאמת קשה עם ההומיאופתיה היא עם העקרון השני שלהם אבל על כך בהמשך..

לטיפול הוליסטי במגוון בעיות בריאותיות – אתם מוזמנים לפנות אלינו.